טום וולף - גבר במלואו

ֿTom Wolfe – A Man In Full

מודן הוצאה לאור, 2003
תרגום: אורי בלסם

על הסופר לא ידעתי הרבה כשלקחתי את הספר. בוויקיפדיה כתוב שהוא עיתונאי וסופר, נחשב מראשוני הניו ג'ורנליזם, ועוסק הרבה בטכניקות ספרותיות בכתיבה עיתונאית. הספר הזה יצא אחרי ספרו המדובר מאוד, "מדורת ההבלים" (והיה גם סרט עם ברוס ויליס).

מבחינה עלילתית הספר מלהטט בין סיפוריהן של שתי דמויות עיקריות, והרבה מאוד דמויות משנה, חלקן מקבלות מקום מרכזי מאוד וחלקן פחות. שתי הדמויות העיקריות נעות בקווים שונים מאוד זה מזה, ועתידים להיפגש בשלב מתקדם בסיפור. הדמות הראשונה היא של יזם נדל"ן אמריקאי עשיר-כקורח מאטלנטה, ג'ורג'יה, בשם צ'רלי קרוקר, ואנחנו פוגשים אותו בנקודת מפנה בחייו – הוא בן שישים, ובדרך לאבד את כל רכושו ועסקיו עקב חובות כבדים. רוב עלילת הספר מתרכזת בכשלון הזה, שכורך בתוכו המון גורמים שלכולם עניין (ואינטרס) לשנות את השתלשלות העניינים – פקידי הבנקים שהעניקו לו את ההלוואות, עורכי דין ומנהלי חשבונות, אשתו שגילה מחצית מגילו, ה"חברים" שלו מהאלפיון העליון, פוליטיקאים - וגם במובנו הסמלי של הכשלון והשפעתו הפסיכולוגית על מעשינו ותגובותינו. עלילת הספר מזמנת לו דילמה מוסרית, שהמפלה החומרית הופכת אותה לכמעט בלתי אפשרית לפתרון ומהווה את המטאפורה המרכזית ברומן לקונפליקטים של החיים.

אאידה - גמלים וסנדלים

שוב נפלה בידי ההזדמנות לשמוע קונצרט חינם. הקונצרטים האלה, ככל שמחירם יותר גבוה, כך יותר קל לקבל כרטיסים בחינם. תאמינו לי, אני הולכת לקונצרטים כבר שנים, ומעולם לא שילמתי אפילו על אחד. איך זה קורה? הסודות שמורים אצלי. או שבעצם, אולי מופעים של מוסיקה קלאסית כל כך לא פופולריים אצל צעירים, עד שכל מה שצריך זה להיות מתחת לגיל 60, והופ - פתאום מוצפים בכרטיסים.

גם לחזרה הגנרלית של "אאידה" במצדה הגעתי, בלי לשלם שקל, והבטתי בסקרנות סביבי. אם מדברים על גיל 60, זה בכלל לא היה הגיל הממוצע של הקהל ב"אאידה" במצדה. באופן קצת מפתיע, הקהל היה שונה לחלוטין מהקהל המוכר המשתעל והמכחכח שמגיע ערב-ערב לפילהרמונית. בקהל במצדה נראו מחשופים שזופים והחלקות מחומצנות לרוב, וגם מקומם של סנדלי שורש וזקנים מדובללים לא נפקד. מיהו הקהל של אאידה? לאלוהי הכרטיסים הפתרונים.

ברק אובמה, "חלומות מאבי" - מחשבות

בתחילת 2009, ישר לאחר שהושבע ברק אובמה לנשיאות ארה"ב, התמלא הפרונט של חנויות הספרים בארץ (ובטח גם בעולם) במגוון הספרים שכתב. מתוכם בלטה האוטוביוגרפיה הזו, "Dreams from My Father", שהוצאה באותה שנה מחדש (ותורגמה לעברית ב2008, עם ההיסטריה. את התרגום לא קראתי). לא אגיד שברגע שראיתי את הספר התעוררה בי תשוקה עזה לקרוא דווקא אותו. יותר נכון יהיה לכתוב שכמות העותקים לא איפשרה לו להיעלם מעיני, ובעצם האמת היא שהייתי בחנות בשדה התעופה וחיפשתי ספר לקרוא במטוס. אבל בכל זאת קראתי.

לא מעט תיאוריות קונספירציה חביבות הועלו לאחרונה בתקשורת,בהקשר של הנשיא האפרו-אמריקאי. אלה הועלו לסדר היום בעיקר בהנהגתם של רפובליקנים פופולרים יותר או פחות כמו דונלד טראמפ, שדרנים ובלוגרים כאלה ואחרים שקרנם ירדה. במיוחד נהניתי לקרוא על תעודת הלידה המזוייפת, ולהתעמק באינספור הניתוחים הדקדקניים שנעשו לכל פיסת נייר ודיו של התעודה, כדי להוכיח שהנשיא לא באמת נולד בארה"ב, ועל כן אסור עליו לכהן (ע"פ החוקה האמריקאית). התענוג הגדול של אותו שבוע הייתה הטענה המקסימה ביופייה, שהתעקשה שההודעה על חיסולו של אוסמה בן לאדן הייתה פיקציה, ותיפקדה למעשה לא כחיסולו של האפגני המזוקן אלא של החיטוטים בציציותיו של הנשיא. העילה להאשמה הקשה – התזמון המופלא בין שני המאורעות.

פוסט ראשון

זה לא הבלוג הראשון שלי. וגם לא השני. למעשה זה הבלוג הרביעי.
אבולוציית הבלוגים שלי הייתה מקבילה, במובן מסוים, לאבולוציית אתרי הבלוגים הפופולריים בעשור האחרון: שני הראשונים שלי פעלו תחת חסות ישראבלוג (אי שם ב2004 ו2007). השלישי נפתח לאחר שנים בקפה דה-מארקר (חדש חדש ב2009). האחרון כאן בבלוגר.
הנושאים שבהם כתבתי לא היו מגוונים במיוחד, וגם לא יצרו יותר מדי עניין. היו לזה סיבות רבות, כמובן (כמובן שזה לא שהבלוגים לא היו מוצלחים): אני לא השקעתי מספיק מאמץ, לא פירסמתי, לא כתבתי מספיק זמן, וכיוצא בזה.